וול-ארט בע"מ נ' דניאל פיצ'טו

החלטה

1.בפני בקשת הגברת דניאל פיצ'וטו (להלן: "המבקשת") המתנגדת להרחבת חזית אסורה בטענות חברת וול- ארט בע"מ וגברת איריס וייס (להלן: "המשיבות").

טענות המבקשת:

2.לטענת המבקשת המשיבות כללו במסגרת תצהיריהם טענות רבות אשר לא נכללו בכתב התביעה, המהוות הרחבת חזית אסורה.

3.בסעיפים 47-57לתצהיר נטען כי המבקשת איימה על המשיבה 2 כי תסב נזקים למשיבה 1 היה ולא תסכים לפירוקהאולם טענות אלה לא הועלו במסגרת כתב התביעה.

כמו כן, בסעיפים 78-91 לתצהיר המשיבה 2, פורטו הנזקים הלכאוריים אשר גרמה המבקשת למשיבה 1, מבלי שהיה לכך זכר בכתב התביעה.

4.בנוסף טענה המבקשת כי עיקר תצהירו של דודו לוי העוסק בטענות המופנות כלפי פעולות המבקשת בסמוך לפירוק החברה ובהשהיית עסקאות עם חברת "בית- לויס" אינן מוזכרות בכתב התביעה. עוד טענה המבקשת כי עיקר תצהירו של מר בני חוטה העוסק בהקפאת ההתקשרות בין המשיבה 1 לבין חברת "ב.ש. צעצועים ומותגים בע"מ" אינו נזכר בכתב התביעה.

6.לפיכך, מבוקש להורות על מחיקת הסעיפים הנזכרים לעיל ותיקון התצהירים.

טענות המשיבות

7.לטענת המשיבות ,האמור בתצהירים אינו בגדר הרחבת חזית אלא פירוט העובדות הנזכרות בכתב התביעה.

8.כל שנכלל בתצהירים אליהם הפנתה המבקשת, מעוגן בעובדות כתב התביעה, במפורש או במשתמע ולא הוספו עילות חדשות לכתב התביעה וליסודיותיו. ככל שקיים הבדל כלשהו בין התצהיר לכתב התביעה ,עסקינן בהבדל מינורי.

9.בנוסף, טענו המשיבות כי כתב התביעה הינו תמציתי, כפי שעולה גם מההלכות הקבועות בעניין ומפרט את עיקרי העובדות שעה שהראיות הנדרשות להוכחת העובדות מובאות בהמשך ההליך.

10.עוד טענו המשיבות, כי גם אם ימצא כי היה מקום לפירוט רב יותר בכתב התביעה הרי שטענת ההגנה של המבקשת לא קופחה, שכן טרם הגיע שלב פרשת ההוכחות, ותצהירי המשיבות מצויים בידי המבקשת זמן רב וביכולתה ליתן מענה לכל אשר נזכר בהם.

11.בנוסף, טענו המשיבות כי על פי ההלכה הפסוקה אין בית הדין כבול לכתבי הטענות המקוריים ועליו לבחון את הטיעונים המובאים בפניו במסגרת ההליך כולו.

דיון והכרעה:

12.סעיף 33 לחוק בית הדין לעבודה, התשכ"ט- 1969 קובע כדלקמן:

"בכל עניין של סדר-דין שאין עליו הוראה אחרת בחוק זה או בתקנות לפיו, ינהג בית הדין בדרך הנראית לו טובה ביותר לעשיית משפט צדק".

13.בהתייחסו לסעיף זה קבע נשיא בית הדין הארצי, כב' השופט אדלר את הדברים הבאים:

"אחד מייעודיו של בית הדין לעבודה הוא לאפשר גישה (access) נוחה לבית המשפט לעובדים, לגימלאים, למבקשי גמלאות ולמעסיקים, באמצעות מנגנוני דיון פשוטים ויעילים וללא צורך בהשקעת משאבים רבים מצד בעלי הדין. לשם השגת תכלית זו, נקבעה במסגרת סעיף 33 לחוק בית הדין לעבודה, התשכ"ט-1969 (להלן: חוק בית הדין לעבודה) המדיניות הכללית בעניין ניהול דיונים וסדרי דין בבתי הדין לעבודה כדלקמן: "בכל עניין של סדר דין שאין עליו הוראה אחרת בחוק זה או בתקנות לפיו, ינהג בית הדין בדרך הנראית לו הטובה ביותר לעשיית משפט צדק".

הפסיקה עמדה עוד לפני שנים על תכליתו של סעיף 33 לחוק בית הדין לעבודה כסעיף שמטרתו לאפשר לבתי הדין לעבודה גמישות פרוצדוראלית מירבית, תוך שמירת זכויותיהם היסודיות של המתדיינים. עוד נפסק, כי המחוקק ביקש, באמצעות הוראת סעיף 33 לחוק בית הדין לעבודה, לפשט את הליכי הדיון בבית הדין לעבודה ולמנוע נוקשות במקום שהדבר אינו עומד בניגוד להוראת חוק או תקנה. דברים אלה אמורים אף בהתייחס לסדרי הדין הקבועים בתקנות בית הדין לעבודה (סדרי דין), התשנ"ב-1991 ובתקנות בית הדין לעבודה (סדר הדין בסכסוך קיבוצי), התשכ"ט-1969.